מ.: "מה קרה כשהלכנו על ירח?"
י.: "היתה אתמול הפתיחה של התערוכה!
י.: "מה קרה כהלכנו על הירח?"
מ.: "גלעד קנה לי דוב חום מחנות היד שניה ממול לגלריה וקבלתי בלילה מייל מדרורה וייצמן, שהיא ובעלה שמעון היו בפתיחה גם הפעם. שמעון שלח לי תמונות שוות שצילם ודרורה כתבה לי מייל מרגש.
י.: "מה קרה כשהלכנו על הירח?"
מ.: "עד לפני שנה גרנו בדירה בעיר במרכז הארץ. חיינו באותה דירה שש שנים. אני גרתי שם לבד שלוש שנים קודם. זה היה הזמן הכי ארוך שחייתי במקום אחד וחשנו שהגיע הזמן לזוז. לא נקשרתי לעיר. מאז הילדות, נעתי ממקום למקום. בד בבד עם ציורי האפייה הראשונים הצהרנו שאנחנו מוכנות לשינוי. כל הסימנים הראו את עצמם. חשבנו והתלבטנו, התווכחנו והסקנו שאנחנו רוצות לעבור לבית קרקע עם גינה ושיש צורך בסטודיו שיאפשר לי עבודה יותר נוחה. התחלנו בחיפושים אבל שום דבר לא התאים. בצהרי יום שבת באמצע חודש אפריל התבהר לנו משיחת טלפון מבהילה, שהשינו י שמגיע הוא לא כזה שמתכננים לאט ובקפידה. השינוי היה פתאומי, כואב ודרש אומץ לב ופתיחות גדולה. עברנו לקיבוץ עברון, לקהילת ילדותך אותה עזבת לפני יותר מעשר שנים. עברנו לבית קטן עם גינה וסטודיו קרוב לשדות, בתוך הנוף של הגליל המערבי. תחושת הזרות המוכרת לי כל כך באה לידי ביטוי באופן שונה הפעם. אותה תחושה מתקיימת בתוך מקום שהיה עבורך פעם בית, עם היסטוריה ושכבות של משמעות שלא ניתן להתעלם מקיומן. הכול השתנה תוך ימים, שבועות וחודשים קצרים. תוך פחות משנה חווינו אובדנים מפתיעים וכואבים. עברתי את התקופה במעורבות גדולה לצד ניסיונות ליצור מבט מרחוק על המצב. בשנה הזאת נולדו הציורים בזה אחר זה ולאט לאט נרקם סיפור הולדתם של חיינו בנופים החדשים וסיפורו של "שינוי" שיצר וממשיך ליצור תנועה לכל הכיוונים."
