כשהלכנו על הירח 25/1/2011

י.: "מה קרה כשהלכנו על הירח"?

מ.: " את יודעת מה קרה. קרה מה שקורה תמיד. מבחוץ הכול נראה רגוע ומתנהל לו לאיטו בסוג של שגרה לא משתנה ולא מרגשת. נראה שבשש כולם אחרי מקלחת, אכלו ושתו וכבר בשש וחצי בדרך לעבודה. בסביבות שמונה יש הליכה של אחד או שניים בשבילים מכאן לשם. הכול שקט. הכול במקום ואין עניינים חריגים. אבל גם הפעם, במבנה ההוא קרו דברים. במבנה ההוא יש פרוזדור ובמבנה יש גם חדר מזכירה והנהלה ועוד חדר או שניים לדברים לא ידועים. באותו יום, במשרד ההוא היה שולחן בי"ס עם פורמייקה ירוקה שהתקלפה קצת בפינה. היו בעצם שני שולחנות כאלה במאונך זה לזה ועל אחד מחשב וניירת ועל השני המוני מסמכים. נתן נכנס למשרד כביכול להעביר את כל החוזים החדשים עבור החברים. הוא סגר בשקט את הדלת וסובב את הידית עד ששמע את קליק המנעול, או שאולי זה היה הסדק ההולך וגדל בדלת העץ המקורית שכמו המבנה, נבנתה עוד בשנות ה- 50. נתן הניח מהר את כל המסמכים, משך את זרועה ואמר: "בואי גליה, בואי אליי, את כל כך יפה. כל כך הולמת אותך שמלת הסוודר הבורדו הזו עם חגורת הגומי הלבנה עם הקליפס. זה כל כך מהמם לך עם הטרנינג השחור והסנדלים. זה מגרה אותי מינית גליה. אני רוצה אותך עכשיו! עזבי את הניירת ואת כל המסמכים. מחר נענה לכל החברים. מחר נתמודד עם המוחים על החוקים החדשים. מחר גליה, את ואני נעמוד יחד איתן מול כל המורדים, שרק לפני רגע ביקשו את עצמאותם וכבר היום בוכים על שלא עומדים בכל השינויים. אבל עכשיו גליה, אני לא עומד בזה יותר - בואי", ובמשיכת יד אחת נתן העיף את כל הניירת, הקלסרים והמסמכים לרצפת המשרד ודחף אחורנית את גליה אל שולחן הפורמייקה, שם הם השתוללו במעשי אהבה לוהטים".

מ.: מה קרה כשהלכנו על הירח?

י.: "די! בובה, את לא רואה שעכשיו אני כותבת על אמא שלי?"

כשהלכנו על הירח 21/1/2011

מ: "מה קרה כשהלכנו על הירח"?
י: "אוי, הייתי כל כך מסכן כשהלכנו על הירח. התחילו לי בחילות. הרגשתי לא טוב. שכבתי במיטה כשכל הגוף כואב. אין שום דבר שאני יכולה לעשות בקשר לזה. ואז בא רופא השבט ושאל אותי: "איזה רגשות עולים לך?" אמרתי לו שיש לי חוויה שתקועה, שלא מצליחה להשתחרר, לא לבלוע ולא להקיא. גם הרבה רגשות של כעס ועצב עלו בימים האחרונים. הוא שם לי אצבע על העין השלישית ואז על עצם החזה ואז מתחת לסנטר ואז מעל הסנטר ואז הוא אמר לי : "את לא הולכת למות. תנסי להסתכל על זה ממקום אחר. לא מהמקום של הפחד." אחר כך הוא נתן לי כדורים הומיאופטיים והלך. ואז האישה שגרה איתי, באה ועשתה לי עיסוי כי כאב לי כל הגוף ואמרה שיש עוד סוג של כדורים שיעזרו לי ונתנה לי אותם. הצלחתי לישון וחלמתי על אמא שלי, שהיא באה אליי חצי שקופה ואני לא רוצה לתת לה ללכת".

י: "מה קרה כשהלכנו על הירח"?
מ: "זו היתה שעת הקמה ונעלנו את הנעליים מהמתקן. כמה שהן ברקו! הילידים ביקשו הרבה שטרות בתמורה לחניית החללית. אמרתי להם שזו ענתיקה בעלת ערך רב ושכדאי להם לבנות סביבה מבנה ולהביא אורחים לראות. ניסיתי להסביר להם שזה משהו מיוחד אבל הם לא הבינו מה כל כך מיוחד בזה, במיוחד כשזה תופס כל כך הרבה מקום! הסבירו לי לאט, כדי שאבין, שחשוב לשלם מיסוי תואם לשטח לפי מ"מ ושהמחיר שונה לחוצנים. לא היתה ברירה אלא להוסיף את זה להוצאות ההולכות ותופחות. כאן למטה נשאבים חזק ומהר. אין לי הכלים להלחם בזה. הרמנו דגל לבן והתישבנו לאכול ביצה וסלט".

כשהלכנו על הירח 18/1/2011

מ: "מה קרה כשהלכנו על הירח"

י: "כשהלכנו על הירח אשה אחת אהובה חלתה מאוד מאוד. באנו וטיפלנו בה ודאגנו לה ואהבנו אותה כמיטב יכולתנו, אבל הנשמה שלה החליטה שזה זמן לחזור הביתה והמצב הפיזי שלה הלך והידרדר. היינו שם כשהיא נשמה את נשימותיה האחרונות. ראינו אותה שולחת חוטי זהב לאנשים שיקרים לה. ידענו שזה לא הסוף, שהיא רק ממשיכה הלאה. אבל זה כאב מאוד והיינו עצובים כל כך."

י: "מה קרה כשהלכנו על הירח"

מ: "נסעתי הלוך ושוב, הלוך ושוב, כמעט שעתיים לכל כיוון. רציתי להיות ביחד בזמן הזה. היה לנו במרכז בית, דברים, אנשים, חתולים. אחרי חודשיים הבנו שאי אפשר עם הבין לבין יותר. צריך לבחור במשהו. בחרנו בשינוי עוד הרבה לפני והנה הגיע השינוי הגדול והמטלטל. המשאית הגיעה עם כל הדברים. היא תמיד דאגה להכול ולכולם וכך היה גם הפעם. ביום למחרת המעבר, עמדנו לידה ואמרנו שלום. היא נפרדה בגוף אבל נמצאת בכל מקום. מרחוק אני רואה אותה רוכבת באופניים אל המשרד ומשם לגן הילדים. אני רואה אותה לפעמים ליד המכבסה ובין הבתים. היא שומרת עליך אהובה שלי. אמרת לי שאת חשה את האהבה שלה מתפרסת רחב, רחב, אל כולכם ולכל הכיוונים."

כשהלכנו על הירח 17/1/2011

מ: "מה קרה כשהלכנו על הירח?"

י: "מה שקרה זה שהלכנו בשדות ופתאום הייתי לבד! התיישבתי על אבן ותהיתי מה עושים עכשיו. מרחוק ראיתי קבוצה של יצורים מוזרים, אולי חייזרים. התקרבתי, קצת חוששת. הם התחילו להתגלגל לעברי, הושטתי ידיים במחוות שלום בין גלקטית ולפתע שמעתי קול מהדהד באוזני:

We come in one piece, שאלתי: למה אתם מתכוונים? והם ענו: השתמשנו בgoogle translator וזה מה שיצא. חייכתי בהקלה, הבנתי שהם מעוניינים בחברתי ובכך שאשאר בחתיכה אחת. התחלנו לתקשר. גיליתי את נפלאות ההתגלגלות ואת קסמם של יצורי מאגר המים.

י: "מה קרה כשהלכנו על הירח?"

מ: "סדר יום זה חשוב. שואלים אותי איך בעבודה ואני עונה: "בסדר". עדיף לא להיכנס לפרטי הפרטים".