מ: "מה קרה כשהלכנו על הירח"?
י: "אוי, הייתי כל כך מסכן כשהלכנו על הירח. התחילו לי בחילות. הרגשתי לא טוב. שכבתי במיטה כשכל הגוף כואב. אין שום דבר שאני יכולה לעשות בקשר לזה. ואז בא רופא השבט ושאל אותי: "איזה רגשות עולים לך?" אמרתי לו שיש לי חוויה שתקועה, שלא מצליחה להשתחרר, לא לבלוע ולא להקיא. גם הרבה רגשות של כעס ועצב עלו בימים האחרונים. הוא שם לי אצבע על העין השלישית ואז על עצם החזה ואז מתחת לסנטר ואז מעל הסנטר ואז הוא אמר לי : "את לא הולכת למות. תנסי להסתכל על זה ממקום אחר. לא מהמקום של הפחד." אחר כך הוא נתן לי כדורים הומיאופטיים והלך. ואז האישה שגרה איתי, באה ועשתה לי עיסוי כי כאב לי כל הגוף ואמרה שיש עוד סוג של כדורים שיעזרו לי ונתנה לי אותם. הצלחתי לישון וחלמתי על אמא שלי, שהיא באה אליי חצי שקופה ואני לא רוצה לתת לה ללכת".
י: "מה קרה כשהלכנו על הירח"?
מ: "זו היתה שעת הקמה ונעלנו את הנעליים מהמתקן. כמה שהן ברקו! הילידים ביקשו הרבה שטרות בתמורה לחניית החללית. אמרתי להם שזו ענתיקה בעלת ערך רב ושכדאי להם לבנות סביבה מבנה ולהביא אורחים לראות. ניסיתי להסביר להם שזה משהו מיוחד אבל הם לא הבינו מה כל כך מיוחד בזה, במיוחד כשזה תופס כל כך הרבה מקום! הסבירו לי לאט, כדי שאבין, שחשוב לשלם מיסוי תואם לשטח לפי מ"מ ושהמחיר שונה לחוצנים. לא היתה ברירה אלא להוסיף את זה להוצאות ההולכות ותופחות. כאן למטה נשאבים חזק ומהר. אין לי הכלים להלחם בזה. הרמנו דגל לבן והתישבנו לאכול ביצה וסלט".
י: "אוי, הייתי כל כך מסכן כשהלכנו על הירח. התחילו לי בחילות. הרגשתי לא טוב. שכבתי במיטה כשכל הגוף כואב. אין שום דבר שאני יכולה לעשות בקשר לזה. ואז בא רופא השבט ושאל אותי: "איזה רגשות עולים לך?" אמרתי לו שיש לי חוויה שתקועה, שלא מצליחה להשתחרר, לא לבלוע ולא להקיא. גם הרבה רגשות של כעס ועצב עלו בימים האחרונים. הוא שם לי אצבע על העין השלישית ואז על עצם החזה ואז מתחת לסנטר ואז מעל הסנטר ואז הוא אמר לי : "את לא הולכת למות. תנסי להסתכל על זה ממקום אחר. לא מהמקום של הפחד." אחר כך הוא נתן לי כדורים הומיאופטיים והלך. ואז האישה שגרה איתי, באה ועשתה לי עיסוי כי כאב לי כל הגוף ואמרה שיש עוד סוג של כדורים שיעזרו לי ונתנה לי אותם. הצלחתי לישון וחלמתי על אמא שלי, שהיא באה אליי חצי שקופה ואני לא רוצה לתת לה ללכת".
י: "מה קרה כשהלכנו על הירח"?
מ: "זו היתה שעת הקמה ונעלנו את הנעליים מהמתקן. כמה שהן ברקו! הילידים ביקשו הרבה שטרות בתמורה לחניית החללית. אמרתי להם שזו ענתיקה בעלת ערך רב ושכדאי להם לבנות סביבה מבנה ולהביא אורחים לראות. ניסיתי להסביר להם שזה משהו מיוחד אבל הם לא הבינו מה כל כך מיוחד בזה, במיוחד כשזה תופס כל כך הרבה מקום! הסבירו לי לאט, כדי שאבין, שחשוב לשלם מיסוי תואם לשטח לפי מ"מ ושהמחיר שונה לחוצנים. לא היתה ברירה אלא להוסיף את זה להוצאות ההולכות ותופחות. כאן למטה נשאבים חזק ומהר. אין לי הכלים להלחם בזה. הרמנו דגל לבן והתישבנו לאכול ביצה וסלט".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה