י.: "מה קרה כשהלכנו על הירח"?
מ.: " את יודעת מה קרה. קרה מה שקורה תמיד. מבחוץ הכול נראה רגוע ומתנהל לו לאיטו בסוג של שגרה לא משתנה ולא מרגשת. נראה שבשש כולם אחרי מקלחת, אכלו ושתו וכבר בשש וחצי בדרך לעבודה. בסביבות שמונה יש הליכה של אחד או שניים בשבילים מכאן לשם. הכול שקט. הכול במקום ואין עניינים חריגים. אבל גם הפעם, במבנה ההוא קרו דברים. במבנה ההוא יש פרוזדור ובמבנה יש גם חדר מזכירה והנהלה ועוד חדר או שניים לדברים לא ידועים. באותו יום, במשרד ההוא היה שולחן בי"ס עם פורמייקה ירוקה שהתקלפה קצת בפינה. היו בעצם שני שולחנות כאלה במאונך זה לזה ועל אחד מחשב וניירת ועל השני המוני מסמכים. נתן נכנס למשרד כביכול להעביר את כל החוזים החדשים עבור החברים. הוא סגר בשקט את הדלת וסובב את הידית עד ששמע את קליק המנעול, או שאולי זה היה הסדק ההולך וגדל בדלת העץ המקורית שכמו המבנה, נבנתה עוד בשנות ה- 50. נתן הניח מהר את כל המסמכים, משך את זרועה ואמר: "בואי גליה, בואי אליי, את כל כך יפה. כל כך הולמת אותך שמלת הסוודר הבורדו הזו עם חגורת הגומי הלבנה עם הקליפס. זה כל כך מהמם לך עם הטרנינג השחור והסנדלים. זה מגרה אותי מינית גליה. אני רוצה אותך עכשיו! עזבי את הניירת ואת כל המסמכים. מחר נענה לכל החברים. מחר נתמודד עם המוחים על החוקים החדשים. מחר גליה, את ואני נעמוד יחד איתן מול כל המורדים, שרק לפני רגע ביקשו את עצמאותם וכבר היום בוכים על שלא עומדים בכל השינויים. אבל עכשיו גליה, אני לא עומד בזה יותר - בואי", ובמשיכת יד אחת נתן העיף את כל הניירת, הקלסרים והמסמכים לרצפת המשרד ודחף אחורנית את גליה אל שולחן הפורמייקה, שם הם השתוללו במעשי אהבה לוהטים".
מ.: מה קרה כשהלכנו על הירח?
י.: "די! בובה, את לא רואה שעכשיו אני כותבת על אמא שלי?"
הי הי, מצחיק איך אתם עוברים מדברים עצובים באמת לסצינה שנראה מתוכנית הדרמה מאד מן (גברים משוגעים) שהתרחש בשנות ה-60 כשאדם באמת הלך על הירח. אהבתי את הדיאלוג שלכם מאד. הפנטסיה יפה ומטפורה הלא כל כך שקופה לפעמים. מעניין עם הקשורים בדבר יקראו אותו גם?
השבמחקכשאני הלכתי על הירח קרה שכל כל הרבה דברים שטוחים לבנים עם סריטות שחורות הופעיו בכל מקום וכל מיני מסכים מוזרים צפצפו לי מכל עבר. גם אנשים רבים קראו לי שאבוא להציל אותם ואני מנסה אך בסוף הם שוחים ואני טובעת. והמרובעים הדקים האלה - אני לא מבינה מה לעשות איתם ומה זה תיקיה?