מ'.: "מה קרה כשהלכנו על הירח?"
י'. : "מה שקרה זה שפשוט נשבר הכל. לרסיסים. הכל.
י'. : "מה קרה כשהלכנו על הירח?"
מ'. : "מה שקרה זה שאני נכנסת לסוג של הלם. אני רוצה לבכות. אני רוצה הביתה.
יום שישי, 11 בפברואר 2011
יום רביעי, 9 בפברואר 2011
כשהלכנו על הירח 10/2/2011
י.: "מה קרה כשהלכנו על הירח?"
מ.: "בוקר. אני קוטפת מהעצים ומבין העלים. אני מקרבת לאף ומריחה עליהם את האדמה הרטובה מהגשם. הידיים מרגישות מים. אני רואה תמונות, קטע משיחה אבל לא ממש קשובה. אני שוטפת אותם מתחת למים הזורמים מעל הידיים. הם נחתכים. הם בקערה מחכים לאש שמחממת את המתכת. הם יושבים בתוך הזכוכית הקרה. הם היו שלמים, חתכתי ובעוד רגע יהפכו מקרים לחמים, מקשים לרכים. ריח חדש ממלא את החדר. הידיים כבר חמות. הסיר כבר מוכן. הם נכנסים, נטחנים, נבלעים, מתחממים שוב, מתרסקים, נוזליים, מוצקים, משנים צבעים ועוברים במעברים אל מקומות בלתי נראים.
הגשם שוב יורד.
עלים חדשים בוקעים.
אני מחכה.
הם שוב מוכנים."מ.: "מה קרה כשהלכנו על הירח?"
י.: "מה השעה?
מ.: "9:35"
י.: אני עוד רגע קמה".
כשהלכנו על הירח 9/2/2011
י.: "מה קרה כשהלכנו על הירח?"
מ.: "היום אני מתרגלת תעופה.
אני מורידה את הרגליים לתוך האדמה, בערך מטר ואז מעלה את עצמי גבוה, גבוה מעל הכל.
אופס! הראש שלי נוגע בלמעלה של הדף, בפס השמים הכחולים.
זה סימן לא טוב - לא עשיתי את זה כמו שצריך.
אני נכנסת פנימה ומנפחת עצמי כמו בלון.
הבלון עף למעלה למעלה ומאיר בצהבהב ורדרד-כתום.
אין מה לעשות - אשאיר היום, ורק להיום, את האדמה לאחור.
אני עולה ועולה עד שהאויר כבר לא צפוף.
אני נושמת פנימה אויר בצבע תכלת-לבנבן. אין כאן אפילו עננים.
עם כל נשימה הבלון שלי גדל.
אני מתבוננת מטה.
הרחק הרחק אני עוד יכולה לראות נגיעות של צבע המרמזות ששם למטה נמצא הבית, הרחוב, השכונה שלי.
הראש נרגע. הכל שקט.
מכאן נראה כל כך נחמד."
מ.: "היום אני מתרגלת תעופה.
אני מורידה את הרגליים לתוך האדמה, בערך מטר ואז מעלה את עצמי גבוה, גבוה מעל הכל.
אופס! הראש שלי נוגע בלמעלה של הדף, בפס השמים הכחולים.
זה סימן לא טוב - לא עשיתי את זה כמו שצריך.
אני נכנסת פנימה ומנפחת עצמי כמו בלון.
הבלון עף למעלה למעלה ומאיר בצהבהב ורדרד-כתום.
אין מה לעשות - אשאיר היום, ורק להיום, את האדמה לאחור.
אני עולה ועולה עד שהאויר כבר לא צפוף.
אני נושמת פנימה אויר בצבע תכלת-לבנבן. אין כאן אפילו עננים.
עם כל נשימה הבלון שלי גדל.
אני מתבוננת מטה.
הרחק הרחק אני עוד יכולה לראות נגיעות של צבע המרמזות ששם למטה נמצא הבית, הרחוב, השכונה שלי.
הראש נרגע. הכל שקט.
מכאן נראה כל כך נחמד."
יום שישי, 4 בפברואר 2011
כשהלכנו על הירח 4/2/2011
מ.: "מה קרה כשהלכנו על הירח?"
י.: "מה שקרה זה שנסענו לאחד הסופרים הענקיים שיש להם פה בצפון הכוכב. עמדתי עם העגלה ליד הקופה, שמתי את המצרכים על הסרט הנע והרגשתי כמו ילדה שמשחקת בלהיות מבוגרת. שילמתי בכרטיס האשראי שלי ועדיין הרגשתי ככה. כשהיינו בכיתה ו', שלחו אותנו בקבוצות של חמישה, לבד באוטובוס, להתארח אצל ילדים מקיבוץ אחר. לכל קבוצה היה גזבר ולקחנו את העסק מאוד ברצינות. לכאורה היינו עצמאיים, אבל לכל קבוצה התלווה הורה שישב בקצה האוטובוס ווידא שהגענו בשלום. חיפשתי בין מדפי הדגנים את ההורה שמוודא שאני צולחת את משימות היומיום, שעברתי בשלום את הקופה, שלא נגמר לי במקרה הכסף, שאני מסתדרת.
אתמול צבענו את הקיר בורוד והיום קניתי לך בובה. אנחנו משחקות במבוגרות שמתגעגעות לילדות מומצאת שבה אנחנו החברות הכי טובות שחולקות את הבובה הכי שווה, זאת עם השיער הכתום."
אתמול צבענו את הקיר בורוד והיום קניתי לך בובה. אנחנו משחקות במבוגרות שמתגעגעות לילדות מומצאת שבה אנחנו החברות הכי טובות שחולקות את הבובה הכי שווה, זאת עם השיער הכתום."
י.: "מה קרה כשהלכנו על הירח?"
מ.: "שאלתי מישהו מה זה "לאצור תערוכה".
אמרו לי דברים על בחירה, עריכה, תליה צפופה או חסרה ועל המדבקה עם השם, הפתיחה והנעילה.
אבל מה שבאמת קרה זה שהוא פשוט עצר ושאל אם אני רוצה תערוכה."
אמרו לי דברים על בחירה, עריכה, תליה צפופה או חסרה ועל המדבקה עם השם, הפתיחה והנעילה.
אבל מה שבאמת קרה זה שהוא פשוט עצר ושאל אם אני רוצה תערוכה."
יום חמישי, 3 בפברואר 2011
כשהלכנו על הירח 3/2/2011
י.: מה קרה כשהלכנו על הירח?
מ.: "הכל קרה לפני יותר משבוע.
את היית מאד מתוחה ובמשך שעות חשבתי שזו אני. אבל זו היית את. הרגשתי מוזר. חשתי אי שקט גדול. מתח, לחץ. כאב בצוואר ובגב וזרמי אדרנלין שהופכים את איזור בטן ללא יציב בכלל. הרגשתי הרגשה כללית שאני פשוט לא בשלה ללכת לעבודה. ככה חשתי וזה לא עבר. הלכנו לטייל ליד השדות וגם זה לא שחרר לי שום דבר. לקחת בעלות על התחושה הלא טובה אבל גם אז זה לא עבר.
הלכתי לעבודה.
לפתע טלפון באחד ההפסקות.
אולי בגלל השיחה שעמדה להגיע הרגשתי מוזר.
היום אספקט שלי התקשר אליי. האספקט הזה נשמע עדין, חכם, מוזר, מוכשר, שאפתן, נע קדימה ונאמן לעצמו.
היא אמרה שהיא זקוקה לעזרתי הדחופה. בדיעבד היא יכלה גם לבד אבל כנראה שהיה דחוף שנכיר לרגע.
מהמילים וחילופי המשפטים הבנתי שזה מה שקורה כשפוטנציאל מקבל חיים.
יש בי סוג של רוגע שהיא מיישמת חלק מהדברים שפעם אני חשבתי שאני רוצה".
מ.: "הכל קרה לפני יותר משבוע.
את היית מאד מתוחה ובמשך שעות חשבתי שזו אני. אבל זו היית את. הרגשתי מוזר. חשתי אי שקט גדול. מתח, לחץ. כאב בצוואר ובגב וזרמי אדרנלין שהופכים את איזור בטן ללא יציב בכלל. הרגשתי הרגשה כללית שאני פשוט לא בשלה ללכת לעבודה. ככה חשתי וזה לא עבר. הלכנו לטייל ליד השדות וגם זה לא שחרר לי שום דבר. לקחת בעלות על התחושה הלא טובה אבל גם אז זה לא עבר.
הלכתי לעבודה.
לפתע טלפון באחד ההפסקות.
אולי בגלל השיחה שעמדה להגיע הרגשתי מוזר.
היום אספקט שלי התקשר אליי. האספקט הזה נשמע עדין, חכם, מוזר, מוכשר, שאפתן, נע קדימה ונאמן לעצמו.
היא אמרה שהיא זקוקה לעזרתי הדחופה. בדיעבד היא יכלה גם לבד אבל כנראה שהיה דחוף שנכיר לרגע.
מהמילים וחילופי המשפטים הבנתי שזה מה שקורה כשפוטנציאל מקבל חיים.
יש בי סוג של רוגע שהיא מיישמת חלק מהדברים שפעם אני חשבתי שאני רוצה".
כשהלכנו על הירח 3/2/2011
י.: "מה קרה כשהלכנו על הירח?"
מ:" בו בזמן שבמרכז הכדור התרחשו טקסי תרבות שונים, ניסיתי לפענח את כתב היד על המסכים הקטנים.
בהתחלה לא מצאתי את מילון המונחים. שמנו אותו ב"מדף המעבר" וכנראה עבר מימד לכמה חודשים.
כשסוף סוף הבנתי מה כתוב שם, כבר איחרתי להגיע לאירוע.
לא הוזמנתי באופן אישי. אני אמורה להיות במצב שאני יכולה לקרוא על זה ולהגיע על דעת עצמי.
אני רואה ששוב אני מסתבכת ברגשות שקשורים למה "יחשבו עליי".
חבל, כי עד לפני כמה חודשים הייתי במקום שעדיין ראה הכל ממעוף הציפור,
כמו סיפור שמספרים לילד לפני השינה ואז נרדמים.
ביום שני שוב יש מדיטציית ויפאסנה.
אם אראה ולו לרגע את ההשתקפות הצלולה של המהות שלי ואת כל מאזן ההתרחשות הקיומית,
אולי אז אחוש בשלוות נפש ואוכל להתבונן בכל בחיוך קטן".
מ. "מה קרה כשהלכנו על הירח?"
י: "אני לא יודעת וזה לא כל כך משנה. בא לך שנצבע קיר אחד בסלון בורוד?"
מ: "כן, בא לי."
מ:" בו בזמן שבמרכז הכדור התרחשו טקסי תרבות שונים, ניסיתי לפענח את כתב היד על המסכים הקטנים.
בהתחלה לא מצאתי את מילון המונחים. שמנו אותו ב"מדף המעבר" וכנראה עבר מימד לכמה חודשים.
כשסוף סוף הבנתי מה כתוב שם, כבר איחרתי להגיע לאירוע.
לא הוזמנתי באופן אישי. אני אמורה להיות במצב שאני יכולה לקרוא על זה ולהגיע על דעת עצמי.
אני רואה ששוב אני מסתבכת ברגשות שקשורים למה "יחשבו עליי".
חבל, כי עד לפני כמה חודשים הייתי במקום שעדיין ראה הכל ממעוף הציפור,
כמו סיפור שמספרים לילד לפני השינה ואז נרדמים.
ביום שני שוב יש מדיטציית ויפאסנה.
אם אראה ולו לרגע את ההשתקפות הצלולה של המהות שלי ואת כל מאזן ההתרחשות הקיומית,
אולי אז אחוש בשלוות נפש ואוכל להתבונן בכל בחיוך קטן".
מ. "מה קרה כשהלכנו על הירח?"
י: "אני לא יודעת וזה לא כל כך משנה. בא לך שנצבע קיר אחד בסלון בורוד?"
מ: "כן, בא לי."
הירשם ל-
רשומות (Atom)