יום חמישי, 3 בפברואר 2011

כשהלכנו על הירח 3/2/2011

י.: מה קרה כשהלכנו על הירח?
מ.: "הכל קרה לפני יותר משבוע.
את היית מאד מתוחה ובמשך שעות חשבתי שזו אני. אבל זו היית את. הרגשתי מוזר. חשתי אי שקט גדול. מתח, לחץ. כאב בצוואר ובגב וזרמי אדרנלין שהופכים את איזור בטן ללא יציב בכלל. הרגשתי הרגשה כללית שאני פשוט לא בשלה ללכת לעבודה. ככה חשתי וזה לא עבר. הלכנו לטייל ליד השדות וגם זה לא שחרר לי שום דבר. לקחת בעלות על התחושה הלא טובה אבל גם אז זה לא עבר.
הלכתי לעבודה.
לפתע טלפון באחד ההפסקות.
אולי בגלל השיחה שעמדה להגיע הרגשתי מוזר.
היום אספקט שלי התקשר אליי. האספקט הזה נשמע עדין, חכם, מוזר, מוכשר, שאפתן, נע קדימה ונאמן לעצמו.
היא אמרה שהיא זקוקה לעזרתי הדחופה. בדיעבד היא יכלה גם לבד אבל כנראה שהיה דחוף שנכיר לרגע.
מהמילים וחילופי המשפטים הבנתי שזה מה שקורה כשפוטנציאל מקבל חיים. 
יש בי סוג של רוגע שהיא מיישמת חלק מהדברים שפעם אני חשבתי שאני רוצה".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה