מ.: "מה קרה כשהלכנו על הירח?"
י.: "מה שקרה זה שנסענו לאחד הסופרים הענקיים שיש להם פה בצפון הכוכב. עמדתי עם העגלה ליד הקופה, שמתי את המצרכים על הסרט הנע והרגשתי כמו ילדה שמשחקת בלהיות מבוגרת. שילמתי בכרטיס האשראי שלי ועדיין הרגשתי ככה. כשהיינו בכיתה ו', שלחו אותנו בקבוצות של חמישה, לבד באוטובוס, להתארח אצל ילדים מקיבוץ אחר. לכל קבוצה היה גזבר ולקחנו את העסק מאוד ברצינות. לכאורה היינו עצמאיים, אבל לכל קבוצה התלווה הורה שישב בקצה האוטובוס ווידא שהגענו בשלום. חיפשתי בין מדפי הדגנים את ההורה שמוודא שאני צולחת את משימות היומיום, שעברתי בשלום את הקופה, שלא נגמר לי במקרה הכסף, שאני מסתדרת.
אתמול צבענו את הקיר בורוד והיום קניתי לך בובה. אנחנו משחקות במבוגרות שמתגעגעות לילדות מומצאת שבה אנחנו החברות הכי טובות שחולקות את הבובה הכי שווה, זאת עם השיער הכתום."
אתמול צבענו את הקיר בורוד והיום קניתי לך בובה. אנחנו משחקות במבוגרות שמתגעגעות לילדות מומצאת שבה אנחנו החברות הכי טובות שחולקות את הבובה הכי שווה, זאת עם השיער הכתום."
י.: "מה קרה כשהלכנו על הירח?"
מ.: "שאלתי מישהו מה זה "לאצור תערוכה".
אמרו לי דברים על בחירה, עריכה, תליה צפופה או חסרה ועל המדבקה עם השם, הפתיחה והנעילה.
אבל מה שבאמת קרה זה שהוא פשוט עצר ושאל אם אני רוצה תערוכה."
אמרו לי דברים על בחירה, עריכה, תליה צפופה או חסרה ועל המדבקה עם השם, הפתיחה והנעילה.
אבל מה שבאמת קרה זה שהוא פשוט עצר ושאל אם אני רוצה תערוכה."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה