י.: "מה קרה כשהלכנו על הירח?"
מ.: "היום אני מתרגלת תעופה.
אני מורידה את הרגליים לתוך האדמה, בערך מטר ואז מעלה את עצמי גבוה, גבוה מעל הכל.
אופס! הראש שלי נוגע בלמעלה של הדף, בפס השמים הכחולים.
זה סימן לא טוב - לא עשיתי את זה כמו שצריך.
אני נכנסת פנימה ומנפחת עצמי כמו בלון.
הבלון עף למעלה למעלה ומאיר בצהבהב ורדרד-כתום.
אין מה לעשות - אשאיר היום, ורק להיום, את האדמה לאחור.
אני עולה ועולה עד שהאויר כבר לא צפוף.
אני נושמת פנימה אויר בצבע תכלת-לבנבן. אין כאן אפילו עננים.
עם כל נשימה הבלון שלי גדל.
אני מתבוננת מטה.
הרחק הרחק אני עוד יכולה לראות נגיעות של צבע המרמזות ששם למטה נמצא הבית, הרחוב, השכונה שלי.
הראש נרגע. הכל שקט.
מכאן נראה כל כך נחמד."
מ.: "היום אני מתרגלת תעופה.
אני מורידה את הרגליים לתוך האדמה, בערך מטר ואז מעלה את עצמי גבוה, גבוה מעל הכל.
אופס! הראש שלי נוגע בלמעלה של הדף, בפס השמים הכחולים.
זה סימן לא טוב - לא עשיתי את זה כמו שצריך.
אני נכנסת פנימה ומנפחת עצמי כמו בלון.
הבלון עף למעלה למעלה ומאיר בצהבהב ורדרד-כתום.
אין מה לעשות - אשאיר היום, ורק להיום, את האדמה לאחור.
אני עולה ועולה עד שהאויר כבר לא צפוף.
אני נושמת פנימה אויר בצבע תכלת-לבנבן. אין כאן אפילו עננים.
עם כל נשימה הבלון שלי גדל.
אני מתבוננת מטה.
הרחק הרחק אני עוד יכולה לראות נגיעות של צבע המרמזות ששם למטה נמצא הבית, הרחוב, השכונה שלי.
הראש נרגע. הכל שקט.
מכאן נראה כל כך נחמד."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה